הדירה של סבתא דורה - ביטול הענקה בהליך פש"ר
סבתא דורה, או בשמה המלא, גב' דורה מלין, היתה אשה אצילית כבת 70 שנכנסה למשרדנו כשהיא נסערת ונרגשת. סבתא דורה לא היתה "לקוחה רגילה" במשרד שרגיל לייצג חייבים וניתן היה להבחין בכך מהרגע הראשון בו נכנסה אלינו.
סיפורה של סבתא דורה, החל בשנות ה-80 של המאה הקודמת. דורה, שנפרדה מבעלה וגידלה את 2 ילדיהם לבד, עבדה קשה כדי לפרנס את הילדים והצליחה לחסוך כ-70,000 שקלים ישנים, בכדי לרכוש דירה להשקעה בת"א. הדירה הקטנה אותה רכשה דורה במרכז העיר, היתה מחולקת ל-3 יחידות נפרדות ודורה, שהיתה בעלת חוש עסקי, השכירה אותן בתמורה גבוהה שאפשרה לה לחיות בכבוד, גם לאחר שהפסיקה לעבוד.
לסבתא דורה היו כאמור 2 ילדים, האחד רופא מצליח שהתגורר בחו"ל והשני איש עסקים שהתגורר עם אשתו וילדיו ברחובות. דורה היא סבתא מסורה וסייעה לבנה וכלתה בגידול הילדים תוך שהיא מטפלת בהם ומגדלת אותם בחום ובאהבה כפי שרק סבתא יודעת.
כשנתיים לפני שהגיעה למשרדנו, היא ביקשה לרכוש עבורה דירה קטנה ברחובות, כדי להקל עליה את הנסיעות לבנה ולנכדיה. היא פנתה לבנקים למשכנתאות ובכולם קיבלה תשובה שלילית, מאחר והבנקים לא נותנים משכנתא ללווה מעל גיל 55. פקיד הבנק יעץ לדורה, להעביר את דירה שבת"א על שמו של בנה ואז הוא יוכל לקבל משכנתא שלהבטחתה ישעבדו את הדירה בת"א ואת הדירה החדשה.
וכך עשתה, דורה העבירה את הבעלות בדירה שבת"א על שם בנה ובמקביל חיפשה דירה קטנה ברחובות בה תוכל להתגורר בסמוך לבן ולנכדים. לאחר שנמצאה דירה מתאימה החל מו"מ ואף שולמו דמי קדימה, אך בסופו של דבר נמכרה הדירה ללקוח אחר איתו ניהל הבעלים מו"מ מקביל ושהציע מחיר גבוה יותר. הרעיון לרכישת הדירה הקטנה ברחובות לא יצא בסופו של דבר לפועל.
במקביל, בנה של דורה, שהיה איש עסקים, ביקש מהבנק הלוואה והגדלת מסגרת האשראי לצורך עסקיו. במסגרת השאלון, נדרש לענות האם בבעלותו דירה והוא השיב בשלילה (הוא שכר את דירת מגוריו ברחובות), אך סיפר כי רשומה על שמו דירת אימו בת"א.
לאחר כשנה ומאחר ודורה לא הצליחה לרכוש דירה קטנה ברחובות, העביר לה הבן בחזרה את הבעלות בדירה שבת"א.
כחצי שנה מאוחר יותר, נקלעו עסקיו של הבן לקשיים וזאת עקב אובדן של הסחורה שייבא לארץ ומעילה של שותפו לעסק.
הבנק פנה לבן וביקש לדעת כיצד הוא מתכוון להחזיר את ההלוואה ובין לבין הבן סיפר לפקידה כי העביר בחזרה לאימו את דירתה שבת"א (עליה סיפר לפקידה טרם לנטילת ההלוואה).
כשבוע לאחר מכן הגיש הבנק תביעה נגד הבן ומאחר ולא התגונן, ניתן נגדו פסק דין על סכום של כ-350,000 ש"ח.
בחלוף חודש נוסף, פתח הבנק בהליכי פש"ר (פשיטת רגל) ובמקביל הגיש בקשה לצו זמני במסגרת בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.
יום למחרת קבלת הבקשה, הופיעה סבתא דורה במשרדנו.
במסגרת הדיון בבקשה לצו הזמני, העלנו בפני בית המשפט את טענותיה של סבתא דורה, הסברנו שהדירה היתה בבעלותה המלאה מעל ל-35 שנים ושהתקופה בה הועברה ע"ש הבן, היתה תקופה קצרה בת כשנה בלבד ומייד לאחר מכן הוחזרה לבעלותה. צרפנו לתגובה גם תצהירים מטעם שוכרי הדירה בתקופה המדוברת, שהצהירו כי חוזי השכירות נערכו מול סבתא דורה והם כלל לא הכירו את הבן ולא היו עימו בקשר.
בדיון הזמני הגענו להסכמה בהמלצת בית המשפט ולפייה יינתן צו זמני לאיסור העברת הדירה (דיספוזיציה) עד לדיון העיקרי.
במסגרת הכנת התיק, הסברנו לסבתא דורה כי מאחר והדירה הועברה אליה בחזרה מהבן בתקופה האחרונה (פחות משנתיים לפני הליך הפש"ר), אזי קיימת חזקה שהיא היתה מודעת למצבו הכלכלי של בנה וחזקה זו פועלת לרעתה, כאשר למעשה, כמעט כל פסקי הדין בתחום, נוטים לבטל העברות/הענקות של דירות מחייב לבן משפחה שבוצעו פחות משנתיים לפני הליך הפש"ר. הפקודה מאפשרת גם ביטול הענקה שבוצעה בין שנתיים לעד עשר שנים, אך במקרה שכזה הנטל הוא על הנאמן להוכיח שהחייב היה חדל פירעון במועד העברה והיא נועדה להברחת הרכוש מהנושים.
הנסיבות המיוחדות בתיק של סבתא דורה ואישיותה האצילית, הן שגרמו לנו לתחושה קשה בנוגע לתוצאה הצפויה בתיק וימים רבים ושעות אין ספור השקענו בלימוד העובדות וסקירת פסקי הדין בתחום במטרה לאבחן את המקרה הזה, מהדין הצפוי.
פרט לחובו של הבן לבנק, היו לו עוד חובות רבים ובסך כולל של כמיליון שקלים (לא כולל ריביות), כאשר מחירה של הדירה עמד על כ-1.8 מיליון שקלים.
הדיון בבקשה לביטול הענקה נקבע בפני שופטת פשיטות הרגל והפירוקים האגדית של המחוז, סגנית הנשיאה השופטת שושנה אלמגור שהיתה ידוע במקצועיותה מחד וקשיחותה כלפי חייבים מאידך.
כבר בתחילת הדיון, הבהירה השופטת, כי מבחינתה, אין צורך לחקור את שוכרי הדירה שהגיעו לדיון מטעמה של סבתא דורה, וכי מאחר והדירה "הוענקה" מהבן החייב לאימו, לפני פחות משנתיים, התוצאה ברורה והיא עומדת להורות על ביטול הענקת הדירה, כלומר העברת הדירה מסבתא דורה לטובת כיסוי החובות של הבן.
הנאמן מטעמו של הבנק עמד וחיוך שבע רצון מרוח על פניו, לא רק שהבן החייב הודיע בעצמו לבנק על "הענקת" הדירה בחזרה לאימו, אלא שהוא זכה לשופטת הטובה ביותר אליה יכול היה לחלום בתיק מסוג זה.
חמש דקות מתחילת הדיון פרשה השופטת ללשכתה וכעבור כחצי שעה יצאה המתמחה והעבירה לצדדים את החלטת השופטת לביטול הענקת הדירה לטובת הנאמן, תוך הותרת 20% מתמורתה "לפנים משורת הדין", בידי סבתא דורה.
הצבע מפניה של הסבתא החביבה נסוג והיא כמעט והתעלפה לאחר קבלת ההחלטה.
יום למחרת, לאחר ששורת הדין נקבעה בתודעתה, הגיעה סבתא דורה למשרדנו וביקשה כי נגיש בשמה ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון.
ישבנו והסברנו לה כי סיכויי הערעור בבית המשפט העליון על החלטות שופטת הפירוקים האגדית נמוכים בכלל והסיכויים במקרה שלה, בו בוצעה הענקה לפני פחות משנתיים, בפרט, אך דורה לא התייאשה ועמדה על דעתה להגיש ערעור.
מאחר והדירה המדוברת לא שימשה את דורה למגוריה, לא עוכב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי והנאמן מכר את הדירה, אך התמורה מהמכירה נשמרה בידו.
הגיע מועד הדיון בבית המשפט העליון ויחד עם סבתא דורה המתנו בדריכות באולם המרכזי בו נועד להתקיים הדיון בראשות הרכב נשיא בית המשפט העליון.
משהגיע תורו של הערעור שלנו להישמע, נגולה אבן מליבנו, עת פנה נשיא בית המשפט העליון לנאמן והחל להמטיר עליו מבול שאלות. מיד לאחר מבול השאלות, הפנה אותנו נשיא בית המשפט לדבר בינינו ולראות כיצד ניתן להגיע להסכמה בתיק.
השאלות הקשות שהפנה נשיא בית המשפט העליון לנאמן, הורידו את בטחונו העצמי ואפשרו לנו להגיע להסדר, כך שבסופו של יום זכתה סבתא דורה להישאר עם 50% מתמורת הדירה בידה, במקום 20% כפי שנקבע בהחלטה המקורית.
סבתא דורה בחוכמתה, ידעה שנכון להתעקש על האמת שלה ויותר חשוב מכך, לא רבה וכעסה על בנה שמעשיו והתנהלותו גרמו לה לנזק.
שמות הצדדים וחלק מהפרטים שונו לצורך שמירה על פרטיות הצדדים.
