יחידת 669 בפעולת החילוץ - ביטוח תלמידים 24/7
דנה כהן היתה תלמידה כבת 16 שהתנדבה לשרת שנת שירות לאומי מטעם תנועת "הנוער העובד והלומד" בישוב שלומי בצפון. בתחילת שנת הלימודים, הגיעה דנה מביתה שבגבעתיים לבית הספר התיכון "אלון" שבשלומי, נכנסה לכיתה י' 2 וחיש מהר נקלטה בין התלמידים.
בתחילת חודש אוקטובר, בעת חופשת הסוכות, יצאה דנה יחד עם מרבית חבריה לכיתה לטיול בעינות צוקים שליד ים המלח. במהלך הטיול, מעדה דנה ונפלה לנקיק הנמוך 10 מטרים מהשביל עליו צעדה, תוך שהיא שוברת את רגלה ונחבלת מהנפילה.
למרות היותה נערה חזקה וספורטיבית, לא הצליחה דנה לטפס בחזרה לשביל וגם חבריה, לא הצליחו לחלץ אותה בחזרה. חלפו 3 שעות מהנפילה והשעה היתה שעת צהריים. אנשי יחידת החילוץ המקומית הגיעו למקום, לאחר שחבריה של דנה התקשרו לעזרה. גם המחלצים המנוסים של יחידת החילוץ לא הצליחו להגיע אל מקום הנפילה של דנה שהיה נמוך והגישה אליו צרה מאוד.
לאחר מספר ניסיונות כושלים של אנשי היחידה להגיע לדנה תוך שימוש בחבלים וסנפלינג, החליט יואב מפקד היחידה להזמין בקשר מסוק חילוץ עם מחלצים מיחידת החילוץ 669 של חיל האוויר.
השעה היתה כבר 16:30 ודנה היתה עייפה, מותשת וכאובה. אומנם, אנשי יחידת החילוץ הצליחו להעביר לה שתייה ומזון, אך השעות הרבות מאז הנפילה, ללא טיפול רפואי, עשו את שלהן.
לפתע, נשמע רעש חזק של להבי מסוק היסעור ורוח אדירה גרמה לענן חול לכסות את כל האזור. מן המסוק, השתחל למטה לוחם יחידת החילוץ רן. רן הגיע לדנה, רתם אותה למנשא מיוחד וסימן לחייל שעל המסוק להפעיל את המנוף החשמלי שעלה את דנה לתוך לוע המסוק הענק.
חלפו להן כחמש עשרה דקות עד שהמסוק הענק נחת במנחת המסוקים של בית החולים הדסה שבירושלים ודנה שהושכבה על אלונקה, מצאה עצמה במהרה בחדר המיון האורטופדי. רגלה של דנה נוקתה וגובסה ולאחר מספר ימים היא שבה לכיתתה עם גבס חדש ולבן.
חמש שנים חלפו מאז היום ההוא ודנה, בת 21 השתחררה מהצבא לאחר ששירתה כקצינה בבסיס ההדרכה של חיל השיריון. דנה תכננה יחד עם חברתה מאיה את הטיול הגדול שלאחר השחרור והתלבטה בין דרום אמריקה למזרח הרחוק.
ביום בהיר אחד, קיבלה דנה לבית הוריה כתב תביעה בו היא נתבעת לתשלום הוצאות הפינוי המוטס בסכום של 120,000 ש"ח !!! בכתב התביעה שהוגש מטעם "מדינת ישראל - משרד הביטחון", נרשם כי לאחר שבוצע הפינוי של דנה במסוק, פנתה המדינה לבית הספר ושם נטען כי במועד הטיול דנה כלל לא היתה רשומה כתלמידה ולכן אינה מכוסה ביטוחית ולכן הוגשה התביעה כנגדה באופן אישי.
רעד נורא אחז בדנה והיא כמעט והתעלפה. לא בכל יום נדרשת בחורה צעירה בת גילה לשלם 120,000 ש"ח ולהיתבע ע"י מדינת ישראל. למחרת היום, דנה והוריה הגיעו למשרדנו וביקשו כי ניקח על עצמנו את הטיפול בתביעה.
סכום התביעה התבסס על תדפיס עליו היתה חתומה חיילת בדרגת רב"ט ובו פירוט סוגי מסוקי החילוץ שבשימוש חיל האוויר, מקטן ועד גדול וליד כל אחד מהם, מחיר. כמובן, שהמחיר שהיה מוצמד ליד מסוק היסעור הגדול, היה הגבוה ביותר.
כתב ההגנה שלנו שלל כמובן את דרישת התשלום מדנה, בהיותה תלמידה בתיכון "אלון" ומבוטחת באופן אוטומטי בביטוח התלמידים של משרד החינוך המבטח את התלמידים לא רק בגין אירועים שאירעו בזמן הלימודים, אלא 24/7 שעות ביממה וגם בימי חג וחפשה כפי שהיה במקרה של דנה.
כדי להתמודד עם הטענה של בית הספר (שמקורה כנראה בטעות של המזכירות), כאילו דנה לא החלה את לימודיה בבית הספר לפני הטיול, הצלחנו לחדש קשרים ישנים ולקבל מחברותיה לכיתה תצהירים שבהם הן הצהירו כי היא החלה את לימודיה בראשון לספטמבר ואף זוכרים כי השתתפה בטיול לאחר מספר שבועות יחד עם עוד ילדים מהכיתה.
עוד התברר, כי הבלאגן והחלמאות לא מסתיימים בכך שבית הספר טען כי דנה לא היתה רשומה כתלמידה בעת הטיול, אלא שבמהלך המשפט התגלה מסמך נוסף מטעם בית הספר, בו נרשם כי דנה כן היתה רשומה כתלמידה מתחילת שנת הלימודים.
לפעמים, כמו במקרה הזה, חדוות הקרבה של העורך דין המבקש לנצח במשפט, נסוגה מפני הרצון של בית המשפט לפשר ושל הלקוח, להבטחת תוצאה ושליטה עליה ולכן הסכמנו ללכת להליך של גישור בפני עו"ד פרטי.
הליך הגישור, שכלל פרט לדנה גם את חברת הביטוח ותנועת הנוער (שנתבעה כצד שלישי), היה מהיר בהרבה מאשר ניהול משפט.
בהליך גישור, בדרך כלל, שומע המגשר את כל אחד מהצדדים ולאחר מכן משוחח עם כל אחד מהם בנפרד ואז מנסה לפשר ולהציע הצעה לסיום המחלוקת. היתרון בהליך הגישור הוא כפול, אחד, הזמן הקצר שהוא עורך יחסית לניהול משפט והשני, החשוב לא פחות, השליטה של הצדדים על התוצאה, כאשר במידה ואין הסכמה של 2 הצדדים, ניתן להפסיק את ההליך ולחזור לנהל את התיק בבית המשפט.
כמו במכל מקרה, חוזקן של העובדות בתיק, מכריעה ועוזרת לנתב את התוצאה במשפט וגם בהליך הגישור ובמקרה של דנה, הצלחנו להביא ראיות למכביר שיוכיחו כי הטענה כאילו דנה לא החלה את שנת הלימודים לפני הטיול, מקורה כנראה בטעות של מזכירות בית הספר ולכן המדינה הסכימה בסופו של ההליך לקבל סכום של 20,000 ש"ח בלבד מחברת הביטוח (שכמובן זכתה מן ההפקר).
שמות הצדדים וחלק מהפרטים שונו לצורך שמירה על פרטיות הצדדים.
